מזוז אילן ואח' נ' עו"ד אוסלנדר שמואל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות שנוהלו בהליך של "סדר דין מהיר".

משכך פסק הדין יינתן בתמציתיות, כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו וקראתי את הסיכומים, החלטתי לדחות הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, הכל, בהתאם למפורט להלן:

1.הן התביעה העיקרית על גביית שכר טרחה העולה על המוסכם בין הצדדים והן התביעה שכנגד בגין הפרשי שכר טרחה נוספים שלא שולמו, לא הוכחו כדין. לדידי, הסכום ששולם מתאים למה שסוכם בין הצדדים ואין לבצע החזרה ואין לדרוש תשלום נוסף כלשהו בגין תביעה שכנגד על חיובים שלא נדרשו שנים ארוכות, ונדרשו כעת אך בכדי ליצור משקל נגד לתביעת התובעים.

2.התובע מס' 1, מר מזוז, קיים ביום 24/3/03 פגישה עם הנתבעים במשרדם, במהלכה שכר את שירותיהם של הנתבעים, לצורך ניהולו של ת.א. 2005/01 מייקרוסופט נ' אילן מזוז ואח'.

3.התובע לא הצליח להוכיח ולשכנעני כי בהסכם בין הצדדים נכלל תנאי ולפיו אם תושג פשרה בשלב כלשהו של ניהול התיק, ישלמו התובעים אך ורק את התשלומים שהגיע מועד פירעונם עד לאישור הסדר הפשרה על ידי בית המשפט.

4.תכתובת הדואר האלקטרוני מיום 8/12/03, אינה מתייחסת ל"הסכם אבני דרך" כטענת התובע ואין מקום לפרשנות שכזו להסדר.

5.גרסת ההגנה ולפיה השירות שניתן לתובע היה על בסיס תשלומים חודשיים רצופים (ריטיינר) וזאת כל עוד השירות המשפטי השוטף של המשרד יימשך (הן בטיפול בתביעת מייקרוסופט והן בטיפול בשאר ענייני התובעים) הרבה יותר הגיונית, סבירה, קוהרנטית ואמינה בעיני.

6.אינני סבור שגרסה זו נסתרה או הופרכה במהלך חקירתו הנגדית של נתבע 2 (בעמ' 59 ועמ' 60 לפרוטוקול). עצם העובדה שבחודשים מסויימים לא עמדו הנתבעים על "קוצו של יוד" ולא דרשו כספים בגין הרייטנר, אינו מוכיח שהסכם כזה לא היה קיים.

7.התובעים טענו שכיוון שההסכם בינם לבן הנתבעים קובע, שהתשלום עבור השלב השני בטיפול בתביעת מייקרוסופט מותנה בהגשת תצהירי עדות ראשית ע"י מייקרוסופט ותצהירים אלו לא הוגשו הרי שיש להשיב את התשלום שבוצע טרם זמנו. לא מצאתי ממש בטענה זו. לא יעלה על הדעת שהסכם שכ"ט מהסוג שטוען לו התובע יהיה מותנה במעשים שנעשים על ידי הצד שכנגד. יתירה מזו, מה ביחסים שבין הצדדים בתיק זה (ובעיקר עבודתם של הנתבעים) היה משתנה אם ההסכם הפשרה היה מושג יום לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית של מייקרוסופט ולא יום לפני כן?

8.אציין גם שלא מצאתי כל פסול בדרך ההתנהלות והטקטיקה המשפטית שבחרו הנתבעים לצורך ניהול התיק מול מייקרוסופט. בניגוד לדעתו הנחרצת של ב"כ התובע לפיה המדובר בטקטיקה של ניצול לרעה של הליכי משפט, סבורני שהמדובר היה בניהול מושכל של ההליך, תוך שירות בנאמנות ובמסירות ללקוח, שהביא , בסופו של דבר, להסכם מצוין בכל כלי מידה אובייקטיבי כשלוקחים בחשבון את הסעדים שהדין מעניק למייקרוסופט ולגובה התביעה שצריך היה התובע דכאן להתמודד מולה.

9.עם זאת מקבל אני את טענת התובע לפיה תביעתם הנגדית של הנתבעים אינה אלא ניסיון טקטי לייצר משקל שכנגד לתביעת התובעים. כל כולה של התביעה נסמך על חיובים שנטענו ולא הוכחו, ואשר לא נדרשו מספר שנים מהמועד בו הוצאו לטענת הנתבעים, עד שצצו בשנית במסגרת התביעה שכנגד.

10.לנתבעים אין כל הסבר מדוע חשבונות אלו לא נדרשו ולא נגבו במשך שנים ארוכות. וכך התנהלה חקירתו הנגדית של נתבע 2 בעניין זה (עמ' 82, ש' 18 והילך לפרוטוקול):

"ש. אבל אני שואל, תראה אני לוקח חשבון די גדול יחסית, 9.5.04, מערכת היחסים עם אמיוס ומר מזוז נותקה בדצמבר 2006 ואני שואל את עצמי למעלה משנה וחצי לא קראת לו, לא ישבת, לא הוצאת מכתב דרישה אחד שאתה אומר לו אדוני פתוח פה חוב כזה גדול, כלום, איך אתה מסביר את זה?

ת. מר להב אתה יכול להבין למה התסכול שלי הוא כל כך גדול."

11.התובע 1 העיד שהחיובים המופעים בתביעה שכנגד אינם מוכרים לו כלל. הם הרי לא נדרשו מעולם מהתובעים ולתצהירו של הנתבע 2 לא צורפו מסמכים המעידים על מתן שירותים אלו. בעניין זה עדותו מקובלת עלי.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.